כזה קטן

להיות חלק מכלום זה לא נחמד, לנסות להיות חלק מכלום זה פשוט
להתאמץ לשווא..

אולי אני מצפה לשווא, מצפה ומקווה שיבוא אדם ויגע ביובל..
שייקח אותה מכאן, שייקח אותה כבר..


אז אני יוצאת למסיבה, אז אני שמה אודם, תוהה איזה סוג עיניים
אצייר לעצמי היום..

אז אני חושפת זוג רגליים, מבליטה זוג שדיים, מתאימה את
התחתונים לנעליים..

אז אני הולכת לצוד אותך היום...

אני אצמד אלייך ונרקוד באותו הקצב כל הלילה, מצד לצד
נתנדנד...
אז אני אתקרב אלייך יותר ויותר ונתנשף באותו הקצב, כל
הלילה...

וכבר שלא יהיה לי כוח, לא יהיה לי עוד לאן לברוח, תאחז אותי
לרגע כזה אשר לעולם לא אוכל לשכוח...
וכשהמוזיקה תפסק אנחנו נשיר שיר משותף משלנו, שיר שאיש אינו
מכיר מלבד אנחנו אנו...

וכאשר אקח את המושכות לידיי, אתן בך את המבט שלי,
אתה תחשוב כי כבשת אותי, תחשוב כי רכשת אותי, תחשוב כי חדרת
לתוכי...

אז אני מראה לך את הדרך אל האור, אנחנו כמעט שם, הבא נגביר את
הקצב...
אני מחייכת אלייך, מביטה בך אתה נתון לחסדי...

כזה קטן...

כזה מטומטם...

כמה חבל שחוץ מזה לא יכולתי לתת לך דבר...

וכאשר הסתלקתי משם והגעתי לביתי אתן מבט קטן בראי ואחפש
בהשתקפות את ביתי...

זאת לא את זאת אני...

לפתע דמעה מתחלקת...

יובלי