אימא שלי החליטה לבוא לביקור מאמריקה, אז היא באה. אורי ככה
קצת נכנס ללחץ. "תמיד היא באה כשלא צריך אותה." התלונן.
חייכתי, בדרך כלל כשהוא צודק אני מחייכת, מלטפת לו את היד
ומבטיחה שעוד מעט הכל יהיה בסדר. ובכללית באמת שהכל בסדר, יש
לנו דירה נעימה קרוב למרכז, יש טלויזיה ווידאו. אורי עורך דין
והוא מרוויח טוב, אני עושה עוד תואר בספרות וכותבת קבוע
בעיתון. טוב לנו, נשואים שנה וחצי, מדי פעם צופים יחד בסרט
רומנטי. וגם כשאימא שלי באה בדיוק כשלא צריך אותה הוא מבליג.
היא מגיעה פעם בכמה חודשים ולמען האמת אנחנו לא צריכים אותה אף
פעם. אבא שלי מת כשהייתי בת שנתיים ומאז שאני גרה עם אורי בת"א
היא נתקפת בדידות מסוכנת. "נגה, מאמושקה." היא מודיעה לי בקול
מרחם. "אל תדאגי בגלל החורף, אני עוד שבוע באה לבקר, ואני גם
אסרוג סוודר לנכדים."
-"אבל אימא, אין לנו ילדים, אם לא אכפת לך."
-"נו לא נורא עוד יהיו" היא מגיבה בריטואל הקבוע. "אני אסרוג
לך ולאורי סוודר, ונביא לכם קצת הפתעות מאמריקה." היא בקושי בת
שישים, ויודעת היטב מה המצב המשפחתי שלנו, אבל מקווה שאם פעם
תסרוג סוודר, נביא לה בתמורה נכד או שניים. בינתיים היא עוד לא
למדה לסרוג. הבטחתי לאורי שהיא תסגר בחדר שלה ולא נדע שהיא שם.

-"חוץ מזה." הייתי מוכרחה לשאול. "למה היא מיותרת הפעם??" אורי
הניח יד על הכתף שלי, נראה שוב כמו לפני חמש שנים, כשהיה לוחש
לי באוזן מילות זימה ואהבה. "זה הסלבסטר עוד שלושה שבועות." לא
יכולתי שלא לצחוק.
-"אורי כבר שכחתי מי זה סלבסטר."
-"הראשון לראשון 1999." הוא אמר בפנים רציניות, כאילו הוא מורה
להיסטוריה, וזהו תאריך גורלי, או משהו דומה.
 פתאום נזכרתי מי זה סלבסטר ומה בדיוק מיוחד כל כך בראשון
לראשון 1999 .נזכרתי בהמון דברים שקרו מזמן. ביומן שלי באות
י'  עדיין היה השם שלה, בלי  שם משפחה, כאילו היתה היחידה
בעולם שקוראים לה יעלי. למעשה בשבילי  תמיד הייתה יעלי יחידה
בעולם. כבר  המון זמן שלא דברנו, מדי פעם בראש השנה או כשחברה
של דודה של אח שלה הכיר את סבתא שלי מסרנו ד"שים עם חיוך של
"אה כן, יעלי."  מעניין אם היא זוכרת, אצלי זה עוד רשום איפה
שהוא בתחזית עד שנת אלפיים של היומן מהתיכון. באיקס אדום
סימנתי את התאריך. "1999 הראשון לראשון. יעלי."
 אורי לא הצליח להבליג הפעם. לשבריר שניה היה נראה לי שהוא
עומד להתפוצץ. כל הגוף העורכדיני המאופק שלו רתח.  "את  מ ה?"
הוא כמעט צרח. אני דוקא הייתי שלוה, שלמה עם עצמי. עוד לפני
שהסברתי לו למה לא נבלה יחד בסלבסטר היה ברור לי שיגיב רע. כמה
גברים נשואים היו רוצים לשמוע שהאישה שאיתם רוצה לחגוג את ערב
השנה החדשה דווקא עם חברת הנעורים שלהם. ובכל זאת, אני החלטתי.
מה שקבענו לפני עשר שנים לא ישתנה רק בגלל הבעל. סילקתי איזה
ליכלוך מהפנים שלו והבטתי בעיניו. "אני חוגגת את הסלבסטר עם
יעלי, אורי, יש דברים שאתה לא יודע." חשבתי שזה די משעשע, כל
הקטע הזה של לשבת יחד בערב, אחרי  שהוא ניצח במשפט של הקטין
מבאר שבע, ולאמר לו שיש דברים שהוא לא יודע. אבל אורי כעס.
חבל, לא התכוונתי לריב אתו בגלל אהבות נעורים. הוא סחב עצמו
מהמיטה, היה נראה לי כאילו קם כדי לאסוף בגדים למזוודה ולצאת
מהבית. זה היה מוגזם בעיני: לברוח, לריב, לצעוק, רק בגלל יום
בשנה. אנחנו הרי יכולים להתנשק והכל גם בסתם מוצ"ש או אמצע
שבוע, בלי להתחיל שנה. אבל הוא לא אסף בגדים למזוודה, אלא נעמד
מוכן להגן על עצמו. ובקול הקר, הפתטי שלו הוא היה בעיניי חמוד
עד כאב.  "נגה, זה לא, לא נראה לי הגיוני, קודם אימא שלך
ועכשיו זה. את רוצה לאמר לי שלפני מיליון שנה היה לך קטע עם
אישה והכל, ועכשיו..." הוא נשנק. עורך דין מתוק שלי. מעולם לא
היה לו משפט קשה כל כך, לעמוד בפני בית דין של איש אחד,  לבוא
ולשכנע את אשתך שזה לא נראה לך.  "עזוב אורי. אני אסביר לך את
הכל. נורא פשוט, ואם יש משהו שאתה לא מבין תגיד לי." דיברתי
כמו המרצה שלי לספרות פסיכואנליטית, עם קול חלק וצרוד בקצוות,
כאילו אורי מפגר או משהו.
 "הכרנו בגיל חמש עשרה, למדנו יחד. ליעלי יש סקסאפיל כמו
למדונה לפחות. גם אתה אם אי פעם היית פוגש אותה היית נועץ
מבטים. הייתי אז מתוסבכת מתמיד. עמדתי על דעתי שבנים זה עם
מפגר. מה שנכון, ומאחר ומישהו מאתנו צריך להיות אתי חוץ ממני,
בחרתי בנשים, חשיבה לוגית פשוטה. לא כזה צעד דראסטי, אורי אל
תעשה פרצוף נגעל. לא חטפתי איידס, אורי הפנים שלך מוריקות!
תירגע. יעלי הסתובבה לי בין הרגליים, עם המופרעות שלה והכל.
אורי היה לה סקסאפיל של מדונה וניסיון של זונה מתל ברוך, כאילו
אבל  שלא תראה את זה ככה, היא לא הייתה שרמוטה או משהו.
לעזאזל, לא הייתי מתחילה עם שרמוטה, זה פשוט שבגיל שש עשרה
ומשהו הייתה לה רזומה מרשימה, שעד היום לא הספקתי לעקוף, זה נס
שהיא בכלל הייתה  בתולה. יעלי הייתה מוכנה לנסות הכל עם כולם.
במרץ אלף תשע מאות שמונים ושבע חגגתי שבע עשרה. היא הוציאה
אותי לבילוי בוגר, כמחווה של חברה טובה. משהו קרה ביננו, והיא
הסמיקה נורא. זו היתה האהבה הראשונה שלי. אבל די מהר זה נגמר,
הבנתי שזה לא זה, נשים, אהבה והכל. דברנו קצת, קבענו שבראשון
לראשון 1999, נזרוק הכל ונהיה ביחד, כי מה שלא הולך בגיל שמונה
עשרה ילך אולי בעשרים ושמונה.   -אורי??"
 הוא מת. הייתי שקועה כל כך בזכרונות החמודים האלה של ימי
התיכון והוא בינתיים שקע עמוק יותר ויותר במיטה שלנו וניסה
לנשום רגוע. בכלל לא שמתי לב שהוא מרטיב לנו את השמיכה מרוב
זעה, ושהוא הספיק להוריד חולצה בניסיון להשאר בחיים. היה נראה
לי שהוא דווקא נורא  מסוקרן לשמוע את הסוף של הסיפור. מבט נוסף
על איפה שהלב אמור להיות הבהיר לי שלא זמן רב אשאר אלמנה,
פתאום נפלו לו הידיים והראש  אל הצד של המיטה, לא יכלתי שלא
לצחוק. שפכתי עליו מים, מנסה שלא להרטיב את השטיח הפרסי שאימא
שלי הביאה מאמריקה.  
-"נגה, את מכניסה לי מים לאף." הוא השתנק וניסה לנגב את
העיניים שלו. הבאתי לו מגבת ורודה מהמקלחת וכוס קפה קר, שלא
ימות לי פתאום שוב בשיא של הסיפור. הוא ניגב את עצמו. "אני
חושב שהגענו לאלף תשע אמות שמונים ותשע," הוא נחנק "לפני
שאבדתי הכרה."
-"טוב תראה, מאז לא קרה הרבה. קבענו לראשון לראשון אלף תשע
אמות תשעים ותשע, שנחגוג יחד, התכנון היה לזרוק הכל כולל בעל
וילדים ולחיות יחד בבית מעץ בגליל, אבל אורי תבין היינו אז
בנות 18 בקושי. אני לא מפגרת, לא זורקת כלום. אתה יודע, נפגש
נשיקה ידידותית ב 12:00 בלילה לזכר הימים הטובים וזהו. טוב?!"
בינתיים הוא החליף את המצעים ולבש פיג'מה יבשה, כזה התקף עשיתי
לו עם הסיפורי ילדות האלה. "רק נשיקה ידידותית?" הוא ניסה עוד
לדחות את הקץ. "עם אישה? ב 12:00 בלילה לכבוד השנה החדשה, רק
נשיקה ידידותית?" נשכבתי לצידו על המטה וחיבקתי אותו "כן, רק
נשיקה ידידותית." הוא זז קצת לגרום לי להרגיש רע, אבל הייתי
משועשעת מכדי להרגיש משהו. דוקא רציתי להחזיר דברים אחורה יחד
עם יעלי, האמת היא שהיה ברור לי שאפילו נשיקה לא תהייה שם, עם
כל הכבוד לנדרים של גיל ההתבגרות, לא ממש היה לי בראש  להתנשק
עם מישהי בת 28 שאולי אפילו יש לה ילד או שניים. אבל הצחיק
אותי לאמר את זה לאורי. "אורי עזוב, יש עוד שבוע עד לסלבסטר
נדבר עד אז. ואם תנעל אותי בבית רק בגלל יעלי... טוב אם תנעל
אותי בבית אני אצא מהחלון. חלומות נעימים בעל מתוק שלי."
נרדמתי מיד, לא חלמתי על יעלי, חלמתי על בית ירוק במדבר כחול
ונשר לבן אכל פיסות מהכתבה שלי על אוטיסטים. אורי לעומת זאת
קרא תזכיר משפטי ונרדם לפנות בוקר. בשבע התקשרתי למשרד שלו.
דינה המזכירה פוצצה לי בלון באוזן. אמרתי שהוא חולה, החטטנית
שאלה אם יש בעיות בבית "אני מקווה שהכל בסדר אתכם נגה." כאילו
אנחנו    מ-מ-ש חברות טובות. כולם יודעים שהיא מדור הרכילות של
המשרד, חוץ מלפרסם דברים בעיתון עשתה הכל בשביל שיהיה לה
מעניין בחיים. "כן, דינה הכל אחלה, חיי המין שלנו, הבית,
המשפחה, אפילו יותר מאחלה. ואם לך יש בעיות, אני מוכנה להפנות
אותך לטיפול מיוחד." היא נבהלה, אחד לא הגיב ככה לחתרנות
המרגיזה שלה, קיוותי שכך היא אולי תפסיק להציק. במקום זה שמעתי
איך עוד לפני שהיא מניחה את השפופרת היא צועקת לרבקה המזכירה
השניה. "ווי נראה לי נגה הזו השתגעה הם בטח מתגרשים." ניתקתי
את הטלפון והלכתי להתארגן לתחקיר שהייתי צריכה לעשות. יעלי עוד
לא התקשרה.
 זה הציק לאורי, ובצדק. אני חושבת שאם הוא היה מעז לברוח לי
איזה לילה רק בגלל שהוא נדר עם חבר שלו שיפגשו בבית משפט עוד
עשר שנים הייתי הורגת אותו, אבל אני זה אני ואורי לא, התפקיד
שלו זה להבליג ושלי לעצבן. אני מצליחה בתפקיד שלי הרבה יותר
טוב ממנו בינתיים. כל אחת שדברתי אותה הוא שאל אם זו חברה שלי,
אם זו יעלי, אם גם אתה התנשקתי פעם. חור בראש.. את הטלפון של
ההורים שלה היה לי עדיין מהתיכון, מאז ומתמיד שמרתי דברים חסרי
תועלת. מעניין מה באמת היא עושה עם עצמה, איזה קטע זה יהיה
פתאום לגלות שהמטורפת הזו היא עכשיו רופאה או פסיכולוגית או
משהו. יותר מכל חיכתי לראות את הפנים הנדהמות של אורי אם נגיד
הוא יראה אותה, בשער הבלונד המתולתל ובגוף המעוצב עד למילמטר
האחרון, שיסתכל לשניה אחת בחיוך שלה ואחר כך יגיד שהיא באמת,
כאילו, ממש יפה כזו. ושיקנא קצת, לא בגברים מהצד אלא באישה,
קטעים לא?
 בסוף התקשרתי אליה, ענה לי קול נשי מתוק."שלום, הגעתם לבית
של יעלי, אתם יכולים להשאיר הודעה ואולי פעם אני יגיב
באאאייייי." וואלה עוד לא התבגרה, טוב כל אחד והקצב שלו. אבל
אחרי הכל, כשהיא חזרה הבייתה ושמעה את הקול שלי ודאי לעגה לי
יותר. "הי יעלי, זו נגה, מהתיכון, עוד שלושה ימים הסלבסטר
וקבענו אם את זוכרת, לפני עשר שנים, שנצא יחד והכל." השארתי לה
את הכתובת והמספר טלפון שלנו. היא לא התקשרה. היו כמה
אפשרויות, או שהיא מתה, או, שהיא מתה, או שהיא מתה. לא יכול
להיות ששכחה מי אני. בינתיים התרגלתי לידיעה שאני אבלה את
הסלבסטר, עם ג'ים ואורי. כל החשק לצאת אבד לי, ואורי, כשהבחין
שאין אף יעלי ברקע ניסה לפייס אותי עם ג'ים, אבל כמה שהוא  לא
התכרבל בי, וחיכך את השערות השחורות שלו עליי נשארתי אדישה,
ג'ים היה נחמד וחכם יחסית אבל לא מספיק כדי לשכוח הכל, חוץ מזה
שהיו לו יללות נוראיות, ובתור חתול הוא היה שמן מדי לטעמי.
יעלי לא הראתה כל סימן חיים, זו לא הפגישה הזו שבטח לא תתקים
שדיכאה אותי, אבל הידיעה שיש מי ששומע את הקול שלי והכל ופשוט
מוחק אותי מהמזכירה האלקטרונית. יודעת מה יעלי? לכי לעזאזל, זו
לא הפעם הראשונה שאת זורקת אותי, אני אתגבר. אורי ניסה עוד
להציע שנצא להצגה, לסרט, לים, אז מה אם חורף, נשב באוטו ויהיה
מזגן. "כן? למה בדיוק לסוע לים אם נשארים באוטו?" טוב אז לא
לים, נלך למסיבת דיסקו בצפון. קצת מפגר הבעל הזה, אמרתי לו
שיעזוב, נשאר בבית, ואם הוא רוצה אז נראה איזה סרט רומנטי כזה
ונאכל פאי. הוא דווקא הסכים, חיבק אותי ואמר שהוא מת לערב אתי
לבד. הוא התלבש יפה, בשביל האוירה או משהו, אני נשארתי
בפיג'מה. יצאתי להביא סרט מהספריית וידאו, הוא שלח לי נשיקה
באוויר אבל טרקתי את הדלת לפני שהיא הגיעה אלי. קפצתי לסופר
וקניתי גלידת וניל עם פיצפוצים, אכלתי חצי ממנה בדרך ושכחתי
מהסרט. אורי אמר שלא נורא. בתשע וחצי ישבנו יחד, אני  ג'ים
ואורי על הספה וצפינו בסרט מדע בדיוני בכבלים. אורי חיבק אותי
קצת וג'ים שרט לי את הירך נורא. מישהו דפק בדלת ונכנס בלי לאמר
כלום, הייתי כל כך משועממת ומבואסת ששכחתי לפחד או משהו. מישהו
זינק עליי וצווח. "שלוווום." התלתלים הבולנדיניים שלה  דגדגו
לי את הצוואר. היא הייתה חתיכה מתמיד, נראתה בקושי בת עשרים
ואחת וחייכה כאילו היא על סמים או משו, יותר מהכל רציתי לרצוח
אותה, אז חבקתי אותה. היא באה. "נכון אחלה הפתעה שבעולם? אמרתי
שיהיה קטעים את יודעת להשתולל כמו אז." לא, לא כאלה קטעים אבל
איך שבא לך. פתאום היא שמה לב לאורי. "ש..לום" היא מלמלה. ואני
תכננתי שהוא יופתע מהיופי שלה, אבל זה לא המראה שלו שבלבל
אותה.
-"אני מבינה שאתם מכירים." אמרתי לג'ים או לכל אחד אחר שירצה
להתייחס אלי. יעלי החווירה, והתיישבה בנימוסיות מדהימה על הספה
קצת רחוק ממנו. הלכתי להכין קפה ולהביא את הפאי, בינתיים הצעתי
להם שיכירו או שיתאמנו בלשתוק כמה שיותר כי נראה שהם מכירים או
משהו. לקח למים המון זמן לרתוח, כשנכנסתי לסלון עם הקפה הם
לחשו אחד לשני כל מני דברים וכבר היו קרובים יותר. שיט, משהו
התקלקל לי. מה אורי סיפר לי פעם?? על הבלונדה החתיכה שהוא ייצג
אותה כי הסתבכה עם סמים, שהם יצאו או משהו, ולכן הוא לא ייצג
אותה במשפט אבל היא זכתה ואז משהו קרה.  זה היה לפני שנה וחצי,
קצת לפני שהכרנו, הוא היה מדוכא בגלל זה. תלכי לעזאזל יעלי,
עוד לא התגברת על הבעיות שלך? שנאתי את הסלבטר הזה. הנחתי את
הקפה על השולחן וכיבתי את הטלויזיה. אל תפריעו לעצמכם, בוא
ג'ים נתנחם אחד בזרועות השני, אולי תעזוב לי את הירך? הוא שרט
אותי שוב, הפעם אני הבלגתי ואורי עצבן.
 זהו מאז אימא שלי באה לבקר שוב, אורי לא אמר כלום. הוא נשאר
בהרצליה והבטיח שיחזור אלי אחרי שיסגור דברים, רק עד לסלבסטר
הבא, או משהו כזה. ג'ים מוסר לי דרישת שלום, אה וגם יעלי, היא
ממש שמחה שזכרתי את הפגישה הזו שנקבעה לפני זמן רב כל כך. גם
אני מאוד שמחתי. אימא שלי סוף סוף למדה לסרוג ונתנה לי סוודר
ירוק עם נקודות כתומות. "לא נורא נגה מאמושקה, פעם עוד יהיו לך
ילדים נכון?"