[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







חן גולן
/
אבא אני לא חולה

סצנה 1:
בית משפחת אזולאי, ארוחת ערב שישי משפחתית.
דמויות: אבא (איציק), אימא (שרה), מיכל, רחלי האחות הגדולה
וחבר של רחלי יניב.
אבא איציק מברך את הקידוש, כולם אומרים "אמן" חוץ ממיכל.

אבא (לוחש לאימא באוזן): מה קרה שוב לבת שלך?
אימא: מיכלי מה יש לך? את לא מרגישה טוב?
מיכל: אני בסדר.
אימא: את לא נראית ככה, מיכלי זה ערב שישי, תעשי מאמץ.
מיכל: מה עשיתי? אימא די! את רוצה אני אלך לחדר שלי.
רחלי: אנחנו יודעים שזה מה שאת רוצה אז אל תחכי שיבקשו ממך,
פשוט תלכי.
יניב: רחלי די אל תגזימי, היא אחותך.
אימא: בנות תפסיקו רק אתמול היה יום המשפחה.
מיכל: יום המשפחה, יום שישי כל יום הוא קדוש בשבילך.
אבא (מעיף את המזלג שבידו בעצבים): נמאס לי מהבית הזה, תפסיקו
כבר עם כל השטויות שלכן! אתן נסחפות.
אימא: אבא צודק, מיכלי. אם את לא מרגישה טוב את יכולה ללכת
לחדר בתי.
מיכל: לא, זה בסדר.

ממשיכים לאכול, כמה שניות רצופות של שקט. כל אחד עסוק בצלחת
שלו.
(ברקע שיר: עוד חוזר הניגון - ברי סחרוף)

סצנה 2:
רחלי ויניב יורדים במדרגות מאורגנים ליציאה.
רחלי: יאללה אבא אימא, אנחנו יצאנו לקחתי מפתח ואני...
מיכל: (קוטעת את רחלי ורצה במדרגות) חכו לי, תקפיצו אותי
לנטי.
אבא: מי זה נטי?
מיכל: אבא! נטי זו נטלי שהייתה פה שלשום.
אבא: הבחורה עם ה...
רחלי (קוטעת את אבא): אבא די! היא לא בת 6. ואנחנו ממהרים!
ביי.
אימא: עזוב אותה איציק, לכי בתי ואל תחזרי מאוחר.
מיכל: תודה באמת, יאלה יניב, רחלי בואו, ביי אני עם מפתח.
אימא (צועקת): אל תחזרו מאוחר ותשמרו על עצמכם.

סצנה 3:
יניב, רחלי ומיכל בנסיעה באוטו.
מיכל: עכשיו ימינה
רחלי: מיכ, ראית את דוד של יניב פעם, איך קוראים לו?
יניב: בועז את מתכוונת?
רחלי: כן בועז, מיכ הוא כזה יפה! אני חייבת לסדר ביניכם, הוא
שנה מעלייך.
מיכל: אויייי רחלי די! אל תשדכי לי אף אחד.
יניב: למה מיכלוש? הוא ממש חמוד, הוא לא מכוער כמוני (צוחק).
מיכל: יניב תעצור לי כאן, זה בסדר.
יניב: למה מיכל? אל תיפגעי מאיתנו, מצטערים אם זה מביך אותך או
משהו. למה דווקא כאן? בטוח שהיא גרה כאן?
מיכל: כן (בעצבים), תעצור כבר!
(מיכל יורדת מהאוטו)
רחלי: תיזהרי ללכת במונית, כשאת חוזרת תתקשרי אליי ואל תכבי את
הפלאפון כמו שאת תמיד...
(מיכל טורקת את הדלת של האוטו בזמן שרחלי עדיין מדברת).

סצנה 4:
במטבח הבית, שרה ואיציק.
שרה (מכינה תה): איציק יקירי רוצה תה?
(איציק לא עונה, שקוע במחשבות)
שרה: איציק?! חשבת על לענות לאשתך מדי פעם?
איציק: מה? לא, לא תודה וסליחה יקירתי.
שרה (נשענת מעל כתפיו ונאנחת): אחח יקירי מה יהיה איתך? על מה
אתה חושב גם עכשיו, שוב על צרות מהעבודה?
איציק: אני בסדר, הלוואי שהבעיות היו אצלי ולא אצל מיכל שלנו
שרה: אהה, אז מיכלי היא הבעיה... זה יעבור לה אני בטוחה, היא
רק ילדה, היא גדלה ככה, זה כולם.
איציק: זה לא זה, אני חושב שהיא חולה במשהו.
שרה: במה היא חולה? (צוחקת) איציק אתה מצחיק אותי, היא בטח
מאוהבת או סתם מיואשת מביה"ס או רבה עם אחת מהחברות שלה.
איציק: במי מאוהבת? בחיים לא ראיתי אותה בקרבת בנים או שהיא
הביאה מישהו... כלום! וגם חברות - יש לה חברה אחת, נטי או נטלי
הזו! ואם זו חברה אז עדיף בלי חברות בכלל! (מרביץ לשולחן עם
היד)
שרה: אתה מגזים! הדבר היחיד שגורם לה לחייך זו הילדה הזו, אם
זה כאשר היא מדברת איתה בטלפון או כשהיא פה אצלנו. היא בסך כל
ילדה, במה היא כבר פוגעת בילדה שלנו...
איציק: לא יודע מה להגיד לך, לא ככה גידלנו את רחלי ומירב
ומיכלי שונה. לא קל לה, היא נופלת לי בין הידיים, אני כל כך
מפחד שהיא תיפגע ותיפול.
(שרה מחבקת אותו)
(ברקע שיר: לא קל - היהודים)

סצנה 5:
מחוץ לבית של נטלי, ליד הדלת.
מיכל עומדת ליד הבית של נטלי, באה לדפוק בדלת, מתחרטת וזזה
אחורה מהר.
מיכל: מה אני עושה פה שוב? מול הדלת הזו של נטי, במרחק נגיעה
מלראות את נטי שוב. וכן, התגעגעתי, הגעגוע הזה עומד מול
המשפחה. האושר שלי שווה יותר ממה שרוצים ומצפים ממני ההורים?
למה ההורים שלי כאלה, או למה אני בעצם כל כך שונה? (פורצת
בבכי)
(נטלי פותחת את הדלת ויוצאת לעבר מיכל)
נטלי: מיכל ידעתי ששמעתי את הקו... מיכ? את בוכה? מיכ מה קרה?
את בסדר? איך הגעת לפה? מה עשו לך?
(נטלי מחבקת את מיכל שלא מגיבה)
נטלי: מיכ אל תפחידי אותי, בבקשה תגידי לי מה יש לך, מיכל תעני
לי!
מיכל(בקול רועד): די נטי, אני בסדר, באמת. תני לי כמה דקות רק
להירגע.
נטלי: מיכ, אני רואה שאת לא בסדר. אם את לא תספרי לי אני לא
אדבר איתך יותר.
מיכל: נטי, אם... אם... אם את באמת... אם לא היית רואה אותי
יותר בחיים?
נטלי: מה? מה זה השטויות האלה שאת מדברת? יאללה, בואי ניכנס,
יש את העוגיות שאת מתה עליהן.
מיכל (מחייכת בחצי חיוך): הבראוניז של אימא שלך?
נטלי: כן! קופסא שלמה רק בשבילך, מבטיחה לוותר לך על העוגיה
הכי גדולה!
מיכל: רגע נטי, העוגיה תחכה, אבל תעני לי. אם באמת לא נוכל
להתראות יותר, מה תעשי? מה יקרה בעצם?
נטלי: למה אבל? מה כבר קרה?
מיכל: סתם... נאמר והיינו יורדים מהארץ, או סתם היינו עוברים
לאיזה חור בצפון...
נטלי: את חושבת שהייתי יכולה לחיות בלעדייך? נו תפסיקי עם
השטויות, רק אימא שלך תעבור דירה, נו באמת מיכ... (צוחקת)
מיכל: כן, את יכולה, זו רק אני.
נטלי: מיכ, את הכל בשבילי. יאללה, תביאי חיבוק ודי לדבר
שטויות.
מיכל: רק אם תחבקי אותי הכי חזק שרק אפשר, תחשבי כאילו שלא
נתראה יותר.
(מיכל ונטלי מתחבקות חזק במשך כמה שניות)
נטלי: איי, מיכ, רק בשביל החיבוק הזה היה שווה לשמוע את כל
השטויות שלך.
(הן נפרדות אך עדיין מחזיקות ידים)
מיכל: נטי אני אוהבת אותך, סתם שתדעי... אבל... אממ רחלי ויניב
מחכים לי, אני חייבת ללכת. פשוט הבטחתי לך שאני אבוא, אז רק
עברתי לכמה דקות.
נטלי: אוף, אני אתגעגע!
מיכל: גם אני.. את לא יודעת כמה
נטלי: יאללה די! לכי כבר. (מחייכת)
מיכל: (יורדת במדרגות) ביי נטי שלי. (בקול חלש)
(מיכל הולכת עד לתחנת אוטובוס, מתיישבת, קמה ומשנה צורות עד
שעובר אדם ליד התחנה)
מיכל: סליחה אדוני, אתה יודע אולי מתי מגיע הקו?
האדון (מביט בשעון שעל ידו וצוחק): חמודה, האוטובוס האחרון עבר
לפני עשר דקות, אני מציע שתחזרי הביתה.
מיכל: כן אל תדאג... מתי הבא אתה יודע?
האדון: רק ב-6 מותק.
מיכל: בבוקר?
האדון: כן חמודה. (ממשיך ללכת)
מיכל (צועקת): תודה לך...
(מיכל מחייגת בפלאפון שלה ושומעים משיבון "שלום הגעתם לפלאפון
של איציק, תשאירו הודעה אחרי הביפ", מיכל יושבת, קמה, נשכבת
ונרדמת בסופו של דבר בספסל של תחנת האוטובוס).
(ברקע שיר: 3 Doors Down - Here Without You)

סצנה 6:
בתוך חדר ההורים, אימא שרה ישנה, אבא איציק קם מהמיטה בבוקר,
יושב, מדליק את הרדיו
ברדיו שומעים את השדרן: "לפני שעה קלה באוטובוס הראשון של קו
28 התפוצץ מחבל שנראה כדוס..."
איציק לוקח את הפלאפון ובודק הודעות. שומע:
"אבא זו מיכל... רק רציתי להגיד לילה טוב ושאני אבוא באוטובוס
הראשון מחר בבוקר, כי פספסתי את האחרון של היום. אני יודעת
שאתה מפחד עליי וחושב שאני חולה, אבל אבא, אני לא חולה. אני רק
קצת שונה... אני לא כמו מירב או רחלי שאוהבות בנים... אני
ונטי... נטלי... טוב, נראה לי שהבנת. אני רק מקווה שתסלח לי על
מי שאני. באמת שאני אוהבת אותך... ביי אבא".
(איציק מניח את ידו על שרה)







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"עוד מעט אחרי
שכולכם תתאבדו
אני אשב לי
באמבטיה עם
שמפניה וסיגריה
עם פומית"


תרומה לבמה




בבמה מאז 25/4/06 21:37
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
חן גולן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה