ארבל הכרמלי / ציפיה |
על מעקה המרפסת נשענה ואל הכינרת צפתה בדיוקן חי-מבט, נוגה הרהרה בעתידה. החליפה מבטיה עם הלבנה; אולי זו תביא השינוי, הפתעה - גבר כלבבה שעמו תבוא הרננה, החדווה הנעימה והאהבה. 06/02/04 © |
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד. |
|