ארבל הכרמלי / ציפה למטר אהבתה |
שלא יהיו רדודים מי הנהר,
שלא תקמול שבולתו
בטרם הצמיחה להיות כלחמו
בארץ צחיחות נפשו.
בא אל הבאר שבנאת המדבר
וביקש שתרווה צימאונו באהבתה;
שתהא נפשו מתעוררת מידה
במקום שתקונן על מר גורלה
כציפור פגועת כנף.
רואה אותה כענן בגובה רב
המתגרה בצחיחות השרב
ומתפלל שאהבתה תתעבה
ולמטר אהבה תהא;
שלא בדימעותיו יציף חייו.
24/12/05 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|