ארבל הכרמלי / צייתנות הולמת |
אל מעמקי גופך הייתי ממהר,
ומתוך סבך ערוותך
בצבץ אליי דגדגנך;
איבר שפוסל מעוצמת תשוקתך,
וממש התחנן: "ל-ק-ק, ל-ק-ק".
לשוני התגלגלה לה בעליצות,
נאלמתי במילותיי והמתנתי לאנחת העינוג,
היה רגע של שתיקה לא מובנת
אך את עינייך כבר היית מגלגלת,
והנה, לפתע, פרצת באנחות,
גופך החל לרטוט בתנועות קצובות,
התחננת במבטייך לעוד,
ביקשת: "די עם הלקיקות...
תתחיל לחדור במהלומות!"
וכמו תמיד - מילאתי אחר ההוראות.
04/11/04 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|