ארבל הכרמלי / ציוו עליו חשקיו |
ואת דמות האדם מעצמו שפך;
התיישב על אבני הדמיון
ותפר לו דמות אליה יסגוד
מאריג של תחושות ותשוקות
אשר היא טוותה כלל לא בשבילו.
כה דבק וחשק בדימוי
עד שיצא בכלל מן התחום (השתגע)
וביקש לתלוש לבבו
ולשתול בשמיים גבוהים מיכולתו.
ריחף זמן מה בעננים, חם בדמו
כי חם היה דימויו,
עד שנופץ חלומו
בידי יוצר דמותו.
13/07/04 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|