זכרונות

לפעמים אני מנסה להיזכר בשמות של חברי לבית הספר, ואין לי פשוט
שמץ של מושג.
את הפרצופים שלהם אני זוכר,אני יכול לזכור היכן כל אחד ישב
בכיתה,למי היו ציונים טובים ולמי לא,מי נתן להעתיק ממנו ומי
היה "הילד הטוב" של המורה,אבל עד לשמות -זה נשגב מזכרוני.
אמנם עברו הרבה שנים מאז,אבל בכל פעם שאני פוגש מישהו מבית
הספר הוא מיד יקרא בשמי ולי לא נעים-איך קוראים לו לעזאזל,אז
אני בדרך כלל נוקט בשיטה הכי קלה של  :"מה נשמע אחי ? או :"מה
הענינים גבר?",אבל אתמול כשהייתי בדרכי לצלצל לידידה שלי
מהטלפון הציבורי השכונתי נפל לי האסימון !
הבנתי את הקטע !
הזיכרון שלי לא פחות טוב משל כל אחד אחר,אני כל חיי מנסה
להיזכר בשמות החברים מהכיתה שזה בערך 30 שמות, ואילו הם צריכים
רק לזכור אותי! אז מה החכמה פה?ברור שהם יזכרו את השם שלי...
ואני חשבתי שאני לא בסד.
כמו ששלום חבר שלי אומר:"אנחנו מבקרים את עצמינו גם בשעות לא
כל כך נוחות..."
לשלום יש חכמת חיים כל כך יפה ונאצלת, איש אינטלגנטי בצורה
מדהימה.
פגשתי אותו לראשונה בבית המעצר ברמלה.
איך הגעתי לבית המעצר ברמלה?
אני, ברוב טפשותי השכלתי לקנות חומר ממישהי שהסתבר שהיתה קצינה
במחלק הסמים.
קראו לה שמחה שיש - ושהשם לא יטעה אתכם,מדובר בבחורה בת 27,
גוף חטוב,עיניים ירוקות ושיער שטני עד לאזיקים.
כשישבתי בקפה נוגה והיא הצטרפה אלי לשולחן לא ידעתי עד כמה
בחורה כזאת יפה,יכולה גם להיות כזאת שטנית.
לאחר שיחה ארוכה שניהלנו היא אמרה לי שיש לה חומר למכור לי,
ושחוץ מזה למה שאני לא אעלה אליה לשתות כוס קפה.
מכוס הקפה במטבח,עברנו לספה ומהספה הדרך למיטה היתה קצרה.
היו לה תנועות גוף זריזות,גוף אתלטי וחזק.
ממה שהספקתי להתרשם ממנה חשבתי לעצמי שאצטרך לאזור את מיטב
המרץ שיש לי בשביל הסטוץ הזה.
שמחה שיש ביצעה תנועה מהירה ושלפה מתחת למזרון סטפה של גראס.
ואני חושב לעצמי כמה שאני אוהב את תל אביב, אתה יושב לרגע לבד
בבית קפה ורגע אחרי אתה נמצא עם מישהי במיטה שיש ברשותה חופן
של מריחואנה.
לאחר בדיקה קטנה של השלל הבנתי שמדובר בעשבים איכותיים עם
ארומה משובחת.
"חצי קילו ב- 2000 שקל ואם תקנה קילו אני אעשה לך מחיר טוב..."
אמרה בקול סמכותי שלא נתון לשום מיקוח.
אני גם לא התכוונתי להתמקח:חומר טוב, מחיר סביר, אשה ערומה-זאת
כבר חוצפה להוריד מחיר.
שלפתי את הכסף מהארנק ושמתי לה על השידה.
"סיימנו עם ה- BUSINESS ועכשיו נעבור ל- PLEASURE" לחשה לי
באוזן ובתנועה זריזה וחזקה השכיבה אותי על הבטן.
התמלאתי אדרנלין,במיוחד כשהיא עיקמה לי את הידיים אחורה,יכולתי
להתנגד אבל נתתי לה לשחק את "הקשוחה" בקרוב גם יגיע תורי.
לפתע הרגשתי מגע של פלדה קרה בפרקי הידיים,כן,אין מקום
לטעות-אזיקים.
לפתע הקול העדין והרך הפך לסמכותי וצעקני:"אתה כל כך טיפש,
הא?" צעקה לי באוזן השמאלית.
"הלילה אתה הולך לבלות במקום הכי צר וחשוך בעיר, ויש לך טלפון
להתקשר עכשיו לחבר שיעזור לך..."
מעולם לא היה לי קטע סדו-מזו עם מישהי ועוד עם חבר.
היא ידעה לבחור מילים בקפידה,מילים שרק עוררו בי רצון להשתחרר
מהאזיקים ולטרוף אותה.
עכשיו הייתי צריך לחשוב לאיזה חבר אני יכול להתקשר בשעה כזו
בלילה שיצטרף לאורגיה סוערת.
אני גם צריך לבחור מישהו שיהיה לי נוח לראות אותו ערום במיטה
שלי.
אולי אני אתקשר ליניב,הוא לא חבר כל כך טוב שלי,אבל אני חושב
שאני מעדיף איתי באורגיה מחבר שנראה טוב.
לא שיש לי נטיות, אני סטרייט מוצהר,אבל אם כבר אתה הולך לראות
את חבר שלך במיטה שכבר יראה טוב, אבל מצד שני,אולי זה יפעל
לרעתי, אם הוא נראה טוב כל תשומת הלב תעבור אליו והיא תעדיף
אותו.
אולי אתקשר לאודי ברדה ששמו שונה עוד מימי הצבא לאודי במבה
לאחר שהיה סופג בדיחות אכזריות במקלחות אצלינו בבסיס.
דפיקה בדלת קטעה את מחשבותי, אני כפות באזיקים, שכוב על הבטן
מביט איך שמחה פותחת את הדלת לשני שוטרים,עכשיו הכול מתחיל
להתבהר לי.
בדרך לבית המעצר ברמלה, אני מאחורה בניידת מנסה לעכל שהאורגיה
היחידה שתהיה הלילה היא על התחת שלי בבתא המעצר.