חושבת בין המילים הרבות
בין השתיקות.
מדמיינת, איך זה היה פעם
איך זה היה אמור להיות
חלומות, של ילדה

מדמיינת לי אביר על סוס שחור
מדמיינת לי יער, שקט ללא אור
פוקחת את עיניי ומנסה להתמודד
כי החלומות נעלמו והמציאות היא סתם בור

עם דמעות בעיני אומרת שיהיה בסדר
כי צריכה להיות תקווה, כי הכול יסתדר
ואז ניפול שוב לתהום העמוקה
לתוך המציאות, המרה

כי כאן אין אביר על סוס שחור
וכאן היער נשרף ואני נעלמת לי באור
סוגרת את עיניי ומנסה לחזור לימים ההם
כשהחלומות היו המציאות, והמציאות, הייתה סיוט.