כאשר נסתיימה בניית בית המקדש, החל מתמלא שלמה המלך גאווה.
אמר, מי הילל את השם ממני ומי בנה לו בית עבודה לתפארת.
נתמלא הקדוש ברוך הוא זעם, וכבשו. שלח לו את הנמלה,
אך שלמה דרך עליה (בשגגה).
שוב נתמלא הקדוש ברוך הוא זעם וכבשו.

יום אחד יצא שלמה אל המדבר בכדי להרהר, והנה שיירת נמלים חוצה
את השביל, והשיירה ממשיכה עד לקן גדול וגבוה שכולו גרגירי
גוויל. נמלים רבות יוצאות ונמלים אחרות באות ומשא בלסתותיהן.

התפלא שלמה כיצד יעמלו הנמלים, ובשיתוף הפעולה, ובאדיקותן,
ובחריצותן, ותכהו התובנה, אך ליתר בטחון גם בת קול ירדה
מהשמים.

"כשם שהקן נזקף לזכות כלל הנמלים, כך נזקף בית המקדש לזכות
כלל ישראל"

נתמלא שלמה זעם וכבשו, את קן הנמלים. גם מתוך זעמו וגם לשם
הרמז לבאות.