יום אחד הלכתי ברחוב. סתם ככה. מכירים את הימים האלה? שהולכים
בהם בלי שום סיבה או מטרה או יעוד? שסתם ככה בא ללכת?
אז זה היה אחד מהימים האלה. סתם הלכתי ברחוב ללא שום סיבה,
מטרה או יעוד. סתם, ככה היה בא לי ללכת. ככה יצא.
אז הלכתי. והלכתי. ועוד קצת הלכתי. אני חושבת שהיה רגע ששכחתי
לרגע איפה אני נמצאת. הסתכלתי לצדדים וראיתי את הבאסטה של
המשקפי שמש. עם האיש שתמיד רוצה שאני אקנה משקפי שמש. אבל נראה
לי שהוא רוצה שכולם יקנו. לא רק אני. אז המשכתי ללכת. בגלל
שראיתי את הבאסטה של המשקפי שמש, הבנתי איפה אני.
אפילו לא היה איכפת לי מה אני לובשת. הסתכלתי על עצמי בבבואת
חלון ראווה וראיתי את עצמי. איזה מוזר לפעמים לראות את עצמך,
אה? לפעמים קורה לי שאני מסתכלת על עצמי בבבואות חלונות ראווה
ואני מחקה תנועה או פרצוף שאני בד"כ עושה רק כדי לראות איך אני
נראית כשאני עושה את התנועה או את הפרצוף שאני מחקה. איכשהו
תמיד כשאני עושה את זה אני מרגישה שאני נראית מגוחך. למה? לא
יודעת. תמיד אנחנו נראים מגוחכים בעיני עצמנו. או אולי זה ככה
אצלי? אולי. גם הקול שלנו נשמע מוזר בטלפון. שלי לפחות נשמע
מוזר. בכלל אני חושבת שאני בן אדם מאוד מוזר. מאז שאני  זוכרת
את עצמי אני חושבת שאני מוזרה. אני חושבת דברים על אנשים שאני
לא חושבת שאני אמורה לחשוב. אני גם עושה דברים ביני לבין עצמי
שאני לא רוצה שאנשים ידעו. המוח שלי תמיד עובד, תמיד חושב וגם
שמתי לב שאני זוכרת דברים שאני כבר לא אמורה לזכור, אני חושבת
שאם הייתי ממיינת את הדברים החשובים וזורקת את הדברים הלא
חשובים, אז המוח שלי היה יותר קל.
מה שעוד מוזר בי זה שאני לפעמים חושבת שאני רעה ואנוכית. לא
ממש רעה שאני רוצה להזיק לאנשים אלא המחשבות שעוברות לי בראש
מעוררות אצלי כשאני חושבת עליהן שוב, גורמות לי לחשוב שאני רעה
ואנוכית. נראה לי שאכפת לי רק מעצמי וכשאני חושבת שאיכפת לי
ממישהו, לא באמת איכפת לי. איכפת לי שיהיה לי טוב. מה איכפת לי
מה קורה לאנשים אחרים. העיקר שלי טוב.
אני גם קצת אובססיבית. אני חושבת על דברים יותר מדי. כבר אמרתי
את זה. אני מנתחת את כל האפשרויות, את הטוב את רע, את הלא
נורא, האם אמרתי בסדר, האם חשבתי נכון. בסוף נמאס לי. אבל זה
לא עוזר אני ממשיכה לחשוב. אני גם חושבת תמיד. אבל נראה לי
שכולם ככה. בכל מקום רצות לי מיליוני מחשבות אחת אחרי השניה
במהירות ואני לא מספיקה לפעמים לחשוב מה חשבתי.
טוב אז זהו.
אין לי כבר כוח.