יודע שאת אוהבת אותי
וכמה שתאהבי - לא יספיק לי,
אף שיש כאלה אנשים
שיאמרו שאסור בכלום להגזים.
פעמים רבות עשינו אהבה,
חלקנו אהבה והגשמנו בפסגתה
ובכל אופן לי זה לא מספיק
ובגופי ונשמתי אני מרגיש
שככל שמקבל מאהבתך יותר
כך אני נהיה יותר רעב.
אל לך לחשוב שסתם אומר,
חס וחלילה, אינני משקר
כי אין כבר מה ממך לקבל
ושצריך לעורמה כדי לנצל-
את מצדך די והותר מתמסרת
וזו רק נפשי שמתבלבלת
כאשר כל שקורה סביבי-
תמיד דמותך במתרחש עמי.
אז תגידי, מה לומר,
מה עלי לעשות לדופק לבי הנמהר,
באיזו מין אהבה מטורפת
על לבי את פורטת?
האם אלה נשיקותייך שאותי ממיסות,
האם אלה עינייך שאותי משתקות,
האם זה גופך שאותי מסעיר,
האם זה אופייך שאותי מצעיר?-
אני רק מרגיש בתמורה שבי חלה
וצועק את שמך בחלומות הלילה
כי אין לי ממך מספיק
לאחר שהשחר מפציע ומשנתי אקיץ.
כן, המציאות צמצמה את האפשרויות
אך היא איננה שליטה על המחשבות
וככל שאת הופכת לפחות זמינה
כך אהבתי נהיית יותר רוחנית וחזקה,
אלימה ויציבה בדעתה
לשגע או לפוצץ לי הבינה
ואני צועק את שמך בחלומות הלילה,
חש בתמורה שבי חלה
ומאומה לא יכול לעשות בנידון
רק לקוות ששיריי יוכלו, אהבתנו להחיות.
23/08/02 © |
