ארבל הכרמלי / צועניה שלי |
מחוללת אל מול פניי,
שולחת זרועותיה אליי
ושערותיה סוטרות לחיי.
חמוקיה הציתו בי אש
וכל גופי החל לוהט.
גניחותיה כמנגינת הצוענים,
בשרביטי עשתה קסמים,
ואת שמלתה התחלתי להפשיל,
מחפש את מאורת הנחשים.
הנחתי ידי על ערוותה
וחיש קל הרגשתי באביונה.
כאילו התעצמה המנגינה-
שאת ראשנו סחררה,
את חושינו ערפלה
ולפרץ התשוקה הביאה.
31/12/01 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|