בפרץ אנוכיות בלתי נשלט
אני רוצה שתאהב אותי

כשאני נשכבת במיטה, על הצד
אני עדיין מרגישה את הנשיכה שלך בצוואר שלי
כבר אין סימן,
אבל כל פעם שהעור שלי נוגע בכרית
אני מרגישה את שינייך ננעצות בי שוב
ואת נשימתי נהיית קצרה.

חשבתי,
מה יקרה לכשתראה אותי
בפעם הבאה
ואם עינייך יטיילו אל צווארי כאילו במקרה
או ידך תעטוף אותי
או שינייך ינעצו שוב בבשרי כמבקשות
פורקן
ואני אחשוב שהן דורשות מקום מקלט

לא בעיניי חפצת כמקום להחבא בו
לא מן העולם ביקשת להסתתר
כי במקום בו נעצת את שארית הרגש שלך
בצווארי
כבר אין סימן
גם לא כאב
ורק אני מרגישה כאילו
אתה נושך את צווארי גם עכשיו