אצפה מול החלון אל שמי התכלת
שאולי תבוא יונת בשורה גואלת
ואת נפשי אלביש בלבוש צחור
להקביל פניה כחתן שוחר מזור.
אשטח לה מרבד של אהבה
כאיש אשר נפשו ידעה
שבילי חיים רופפים
ומבקש עתה שתאיר לו פנים,
שתושיט זרועותיה
ואז אזעק ממועקותיי אליה:
גרשי כל השדים מסביבתי
כי אין עוד כוח בי
להילחם בליבות אוהבים
הטוענים לחזקה אחד על השני.
29/06/04 © |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.