|
אני יושבת באמבט עכור של שנאה עצמית.
מסתבנת.
מכאן אני כבר לא אצא נקייה.
אני שוקעת בדממה ומפנטזת על עצמי בעורה של מישהי אחרת.
לא נוח לי. אני בטח נשענת על האופי ששקע הכי עמוק.
זה לא ה"בחוץ" שדפוק אצלי, לפחות לא בעיניי. זה רק כיסוי עלוב
ל"בפנים", אבל לשם אי אפשר להגיע עם הסבון.
אני משפשפת את המצח. מעניין אם הצלחתי למחוק את ה"פרווה".
קוראים לי פעם אחת.
אני מתעלמת ואין עוד קריאה.
עם האוזניים במים אני שומעת את העולם שבחוץ.
קול פנימי אומר לי 'זה לא הזמן המתאים לשקוע'. מתי הזמן
יתאים?
ואז קריאה שנייה. 'אני כאן' אני שומעת את עצמי אומרת בקול עליז
וחוזרת לצלול.
אני מסתבנת פעם שנייה ורק אז מבחינה בכך.
הקצף צף וממאן להתערבב במים. הוא גם לא נספג פנימה, לא עמוק.
אני יושבת באמבט עכור של שנאה עצמית.
אתם הכנסתם אותי לשם. רק אני אוכל להוציא. |
|
|
למה? כל פעם
שמישהו רוצה
לשאול שאלה הוא
שואל אם אפשר
לשאול שאלה?,
זה לא ביזבוז של
שאלה?,
ביזבוז
וגסות רוח!,
כי אתה שואל
משהו תוך
כדיי התעלמות
מוחלטת מהנשאל,
כאילו שמישהו
שואל אותו אם
אפשר לשאול אותו
שאלה.
חוצפה!
שאול מהמוסד,
שואל דברים
ושאלות ללא מטרה
או הגיון! ממש
כמו במלחמת
השנאוצרים
הגדולה של מזרח
קוייבק. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.