ואז הם הבינו שלמעשה שום דבר לא השתנה.
הם נשארו אותו הדבר, כמות שהיו, חזרו לנקודת ההתחלה. במשך כל
כך הרבה שנים, ועדיין - כל לילה הם קמים מחדש להחיות את גופם,
את מוחם, את נפשם, לרוות את צמאונם הקשה מנשוא.
הבחורה צווחה כשהם התקרבו אליה שניהם, גבוהים, רזים וחיוורים
כמו הירח. סוגרים עליה, מסתבכלים בה במבט ספק-רעב-ספק מת עד
שהתעלפה, נתמכת על-ידי העץ שמאחוריה. איוואן אסף אותה אל בין
זרועותיו בעוד דימה מוצץ ממנה את לשד החיים.
דימה ואיוואן בהו באימה באביו של איוואן, פרנץ, ששכב על רצפת
האבן הקרה, ואז הרימו את מבטם למשמע אנחה מטרידה שבאה מכיוון
התקרה. שם הוא היה, נוזל אדום-כהה ודביק נוטף מניביו. דימה
צרח.
זו הייתה הפעם הראשונה שרודולף נהנה ממשהו, אבל באמת נהנה
ממשהו. הטרף הראשון שלו, והוא היה כל-כך קל... אף על פי שלא
כל-כך צעיר. אבל - הוא הסתכל מבעד לחלון - כנראה שני בניו
הצעירים. רודולף ליקק את שפתיו. זה הולך להיות קינוח מעולה.
מריה רעדה. היא עצמה את עיניה והרגישה את כל גופה רוטט לקצב
המילים בלאטינית, המילים שיחרצו את גורלם של אנשים כה רבים,
המשפט שיגרום לה סבל כה רב. מריה יכלה לחוש את חוט הנשמה הנמתח
בינה לבין קרבין, כשהוא אוסף אותו לפקעת ובהינף שרביט אחד מנפץ
אותו לרסיסים, גוזר עליה מאות שנים של בדידות וחוסר שינה. |
