את שוב מציירת שמים וים,
סירה עם מפרץ במרחק,
את שוב מביטה בכל בני האדם,
שותפים לאותו המשחק.
מושכת עוד יום או יומיים כמעט,
נוגעת בכל הפרחים,
נושכת שפתיים, חושבת שאת
נישאת על כנפי מלאכים.
את רק מנסה לשמור על הטוב,
להביא את האור אל העיר,
את רק מנסה להרגיש מקרוב
את הלב של האיש שבקיר.
את עצרת לפעמים ליותר מדקה,
בדרכך במרוצת השנים,
למדת עוד מלים, אך בחרת בשתיקה,
כשגילית את האור שבפנים.
רוקדת ושרה שירים מתוכך,
שומרת על כושר אישי,
על במה ענקית מחקה לבדך,
זמרות בדיוק ממשי.
את רק מנסה...
עכשיו הציור כבר תלוי על הקיר,
סירה עם מפרש בשמיים,
ואת מחייכת, אז מה זה מזכיר?
אולי מלאכים עם כנפיים.
זה לא משנה מה יגידו כולם,
העיקר שיאמרו זאת ודי,
רק את תוכלי לשיר לעולם,
את שירייך באור של חיי.
את שרת כבר שירים על השקט הטוב,
על הים והחוף, על העיר,
ניסית ואולי כבר הרגשת מקרוב,
את הלב שאותך לא יפקיר.
לשיר יש לחן, שנכתב בידי אל"ף מ"ם, חברי הטוב |