מעולם לא נפגשנו, אבל לי יש תמונה שלך. תמונה בגוונים של חום
עם מעט לבן, תמונה שיש בה עיטור באחד הצדדים, תמונה ישנה, לכן
אני יודעת, שלבשת חצאית ארוכה ורחבה, חולצה ארוכת שרוולים
והיתה לך פאה. את צווארון חולצתך עטרת בסרט כהה, אדום, כחול
ואולי שחור, והוספת גם עניבה. בודאי ניסית לחפות על חיוורונך,
ואולי חוש ליופי היה טבוע בך מתמיד. אף אחד לא אמר לי, אבל אני
בטוחה שהיו לך עיניים כחולות, שהרבה ניצוצות של אור זהרו
בתוכן, בדיוק כמו שלי.
פעם, כשהבטת בי מתוך התמונה, חשבתי שאת חמורת סבר, היום אני
רואה אישה צעירה, שידיה מוטלות על ברכיה ברפיון ואצבע אחת קטנה
אוחזת לא אוחזת ביד בנה הקטן. אישה מפוחדת. האם פחדת מפני
החידלון שיבוא אחרי המחלה, ואולי דאגת לילדיך? שני ילדים, ילד
וילדה, שעמדו משני צדדיך, הניחו את ידיהם על חצאיתך ונשענו
עליך. בודאי חשבת גם על בעלך. את הכרת אותו וידעת, שהוא יעזוב
את המקום הקטן שבו אתם גרים וישאיר את הילדים.
לפעמים אני רואה אותך אישה חייכנית ומלאת חיים המתרוצצת ועושה
את כל עבודות הבית על פי דרכך, או יורדת לנהר כדי ליהנות
מהכחול, מהירוק ומהשקט, ולעתים יושבת ליד התנור ורוקמת. האם גם
את אהבת לרקום ושנאת לתפור, כמוני?
יש לנו אותו שם. שם, שלאותיותיו סגולות רבות לפי תורת הקבלה,
אך האם זה עזר לך או לי? פעם לא אהבתי אותו וקנאתי באחרות,
שהיו להן שמות יפים יותר, לטעמי. היום אני שמחה בו. ביחוד
אהבתי כיצד קרא לי בנך - אסתר'ל. הל' שנוספה הביאה עמה רוך
והרבה אהבה. אני בטוחה, שגם לך קראו כך, לפעמים. היום אני שמחה
בו, כי הוא מעצים את הקשר בינינו, סבתא שלי.