|
היא נותרה לבדה
שברירית ובודדה
הדמעות מעינייה הכחולות זלגו
בעוד ילדים שמחים בין השלוליות דילגו
מעולם לא חשבה שיקרה לה הדבר
אך הוא בשניה כך את ליבה שבר
אז אמר לה בלא התחשבות
שזה הסוף לחברות.
כך עמדה עם עצמה, בעוד הגשם ירד
אך את הגשם לא הרגישה, נהיה כבר ברד
כה קשה היה לה לעכל
ושום דבר לא יכל על מצבה להקל
היא החלה פוסעת בין השלוליות
שראשה מורד ועינייה עודן דומעות
לא מבינה איך לה זה קרה
בזמן שהתחזק יותר הקשר ,הוא בליבה ירה
יום ועוד יום בביתה הסתגרה
לא דברה עם אף אחד, היא לא התגברה
ואז פתאום בין ההמון שמחוץ לביתה ,בלא סיבה
הגיח הבחור ששבר את ליבה
כך דפק על דלת ביתה, בלי כל רגשי אשמה
והיא ישר את קולו הרך שמעה
פתחה את הדלת, בהסוס תחילה
והוא מיד ירד על ברכיו,וביקש מחילה
הוא אמר לה שטעה, וביקש שתסלח
היא מיד סלחה כי הוא היה לה המלאך |
|
|
הלאה אל המרחק
אמא שם במרחק
עוד מצפה לו דרך
ארוכה, אל המקום
בו אמא מחכה,
מדרך הר וים הלב
רוצה לשם, הלב
קורא לאמא...
נילס הולרגרסון
מחפש את אוגי,
כשבדרך פוגש את
שמשון ויובב
מרביצים לבלה
כדיי שתיתן להם
את הכתובת של
פינוקיו, כי הוא
זוכר מה קרה
לבינבה הקטנה,
אז כדיי להתחמק
מעונש של גברת
פילפלת הוא שר
להם את נעימת
הפתיחה של שלוש
ארבע חמש וחצי,
תוך כדיי מחשבה
על שישאר בינינו
עם דורון נשר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.