יש דרישה לתסריטאים ודרישה לשחקנים ולמשוררים ולצלמים
ולבמאים.
יש דרישה לפסיכולוגים ואנלוגים ופסיכיאטרים ומאבחנים ומחלקי
עלונים.
יש דרישה לעורכי דין ולשופטים ולרופאים וכבאים.
יש דרישה למהנדסים ולבנאים ולעוזרי בנאים וגם עוזרי במאים.
יש דרישה לימאים ודרישה לנגנים מכל הסוגים גם כאלה שמנגנים על
בעלי חיים.
יש דרישה לזונות ויש דרישה לסרסורים ויש דרישה לסוחטי מיץ
ולטבחים.
יש דרישה למשווקים ולמפיצים ולאוספי חרא של כלבים.
יש דרישה לשומרי ילדים ודרישה לאומנות ואומנים.
יש דרישה למתכנתי שפות ומזכירות ודרישה לפותחי מגירות.
יש דרישה למטאטאי רחובות ודרישה לשוטפי רצפות ודרישה לממסגרי
תמונות ודרישה למחדדי עפרונות.
יש דרישה לשורכי נעליים ולפקידים בסוכנות לגרביים.
יש דרישה לטייסים ולמועכי יתושים וזבובים.
יש דרישה לסורגי כיפות ודרישה לשורפי או שורפות חזיות.
יש דרישה למנהלים ודרישה לסנדלרים.
דרישה למעצבי שיער ודרישה לגננים.
ואפילו דרישה לפוליטיקאים.
אבל כל יום ראשון בבוקר, בין תשע לרבע לעשר תוכלו למצוא אותי
בלשכת התעסוקה, מחתים באצבע דמי אבטלה.