לידיי תכריכים, על גופי שיריי כוויות וגלדים
ופניי חבושות שתי וערב סביב
לעולם לא אוכל להסביר
או להצטדק
ולו בפני נבכיי האבודים
על הטווי הנצחי שנרקם בינך לביני
כפרפר אל האש

להבה משתלהבת, אורך מהדהד בתוכי
זורה חום ועונג אל תוך צינת הליל הצלול
ואני, מבעד מבט עכור
אחבוק בזרועות נחושות, אליך כפותות
עד לשד עצמותיי תבער בי תחלואות

תעתועי טוב ורע, אור וחושך
גיא אוני אפס כוחות
כשפניי מחוטטות, מהעור אין להרפות
יום וליל קימרו גבם אל חלום הבלהות