אני אוהב אותך.
זאת ההתחלה האמצע והסוף של כל מה שאני רוצה להגיד.
אני אוהב אוהב אותך מהרבה סיבות.
חלק ממש ברורות לי וחלק עוד מעורפלות משהו,
מה שהופך אותן להרבה יותר מעניינות.
אני אוהב לראות את גומות החן שלך כשאת נבוכה.
אני אוהב לשמוע את הצחוק שלך.
אני נהנה תמיד לשמוע את הגלגלים בראש שלך עובדים כשאת מתלבטת
בהחלטה קשה,
לפעמים זאת תהיה החלטה גורלית כמו: האם ללכת עם פזור או עם
קוקו?
ואת? את אף פעם לא תביני שאני אוהב אותך במידה שווה, גם כשאת
עם פזור וגם כשאת עם קוקו.
טוב נו, אולי הקוקו לוקח, אבל אז זה רק בגלל שאני מריח את
השמפו עליך יותר זמן.
אני אוהב אותך.
שמעתי לאחרונה יותר ויותר שירים עם שורות בסגנון:
"There is no future, There is no past, I live this moment to
the last"
ואני מבין יותר ויותר שככה אני רוצה לחיות, בדיוק ככה, איתך.
אני מדמיין איך אנחנו נהיה פעם, באיי סיישל, כל אחד עם המאי
טאי שלו, או שבעצם
נחלוק לנו מאי טאי אחד, ומטריה אחת - בדיוק כמו השיר, רק
בגירסה הטרופית שלו.
ונלך על חופים לבנים שלובי זרוע, או סתם מחזיקים ידיים.
ואולי זאת אידיליה מוגזמת מדי, אני אפילו אסתפק בלילה אחד שלם
שבו נסתכל זה לזו בעיניים
ונעלם בעולם משלנו.
בזמן שיהיה לגמרי רק שלנו, ושיגמר כשנחליט, או פשוט שנתעורר
מתישהו אח"כ ונבין שלא חלמנו את זה. שבאמת העדפנו להעביר 12
שעות, 720 דקות, 43200 שניות, בעולם הולך ונעלם, אך ורק בלהביט
זה בזו.
אני אוהב אותך.