החלטתי לוותר.
אני חלשה מידי בשביל זה.
כנראה שאם עד עכשיו אני מאוהבת בו, אני חלשה וחסרת כל כוח רצון
אפשרי.
ביזבזתי כל כך הרבה בשבילו.
אני פשוט לא מסוגלת יותר.
אם הוא רק היה יודע מה אני מרגישה, ועל כמה ויתרתי למענו.
ההתנהגות שלו, הוא לא מבין כמה אני אוהבת אותו.
למעשה, הוא לא מודע לעובדה שלא עובר יום, לא עוברת שעה, שאני
לא חושבת עליו.
אני אפילו לא יודעת אם הייתי רוצה שהוא ידע.
כל כך כל כך קשה לי. אני משקרת לעצמי בלי היסוס, פעם אחר פעם,
ואני לא שקרנית.
נמאס לי. כל הדברים שהוא גרם וגורם לי לעשות.
יש לי חולשה אליו, אני מודה.
אבל ההרגשה הפנימית שלי היא שהלב כבר נאכל, ואבוד.
כמעט ארבע שנים... כמה אפשר? רק מטורפות יכולות.
אני לא חושבת שאני מטורפת, או שכן?
אנחנו לא נהיה ביחד, אני יודעת.
השאלה הנשאלת היא מה אני עושה מכאן?
כבר ניסיתי כל כך הרבה לעשות, כל פעם שניסיתי דרך חדשה היא
חמקה לי בין האצבעות, לא עוזרת.
לא עוזר כלום.
עכשיו אני מבינה הכל.
בין היתר, הביטחון העצמי שלי, שהיה לי.
אין לי אותו. הכל בגללו. הוא גרם לזה. ולא אף אחד אחר.
זה הורס אותי.
החלטתי לוותר.
אני חלשה מדי בשביל זה.