לפעמים אתה קם בבוקר והעולם מאיר לך פנים. כן, נו, זה נשמע
קיטשי אבל גם כשהציפורים לא מצייצות והשמש מכוסה במיליוני
עננים אתה יכול להישבע שאתה רואה קרן אור ושהציפורים מזמרות
להן.
אתה נוסע באוטובוס, מסתכל החוצה. יש מצב שאתה רואה רק אספלט
וכמה עצי דקל ששתלו כדי שהמקום לא יראה כ"כ עירוני, ואתה יכול
להישבע שהעולם יפה.
אתה מגיע למחוז חפצך ואז מחליט שחבל להישאר בפנים ביום שכזה.
אתה לוקח את עצמך והולך לטיול רגלי עם התיק עליך. אתה עובר בין
האנשים, מריח ריחות, מחייך לאנשים ברחוב, עושה שלום לכל מי
שעוצר לך במעבר חצייה, כי משום מה ביום כזה אתה ממש מצפה לטוב
ליבם של אנשים, ולא הולך לתוך הכביש כדי שאיזה נהג מצוברח
יעצור בלית ברירה. אתה מחכה שיעצרו לך כדי שתוכל לנופף להם
לשלום. אתה רוצה להוכיח להם שיהיה להם המשך יום נעים, כמו שאמא
תמיד אומרת כשאתה יוצא מהבית בבוקר, מיד אחרי שהיא צועקת לך:
"קח תפוח".
אתה צועד ברישול ברחובות וסגור על זה שכולם מאוהבים, ואם אתה
תתעטש עכשיו כולם יגידו לך: "לבריאות", ואתה תגיד: "תודה"
ותמשיך בדרכך.
תתיישב על ספסל הזוי שנמצא על מדרכה באמצע הכביש הראשי שאף אחד
לא יושב שם בדרך כלל, תצית סיגריה, תשקיע בעיגולים ובכל סיום
שאכטה תדפוק חיוך, סתם בשביל הקטע. הפלאפון שלך יצלצל ואתה
בטבעיות תגיד: "הלו", והאדם בצד השני יתמה: "מה השמחה?"
תלך לים ובדרך תקנה ארטיק בטעם דובדבן עם הסוכריות בלמעלה,
ותיזכר שכשהיית בן 5 הוא עלה שקל ועכשיו הוא עולה 3 שקלים,
ובכל זאת תדפוק למוכר חיוך ותגיד: "יום טוב".
תוריד נעלים ותקשור לתיק, תלך על החוף שהחול מסתבך בין אצבעות
רגלייך, תשכב על הגב כך שכל הבגדים שלך יתמלאו חול ושכל השיער
שלך יתמלא חול, מה אכפת לך? יש לך Good hare day.
תחזור למחוז חפצך בבוקר באיחור של 3-4 שעות רק כדי לשבת
במרפסת.
תגיד לאדם שבדיוק יכנס שאתה צריך "אצבע", ועדיף בשעה הקרובה.
הוא יביא לך את ה"אצבע", אבל מה זה אצבע, על האצבע. וגם יגיד
לך שזה בסדר, "תשלם מחר".
ואתה יודע מה? אפילו הערס הכי כבד בשכבה לא יוכל לעצבן אותך
ביום שכזה. הוא יגיד לך "פריק", ואתה תחייך ותציע לו סיגריה.
הוא יחשוב שאתה מוזר, אבל זה לא שתחדש לו משהו.
ואתה יודע מה עוד? אפילו הפרחה הכי פקצתית בשכבה לא תעניין
אותך כשתגיד שהמכנסיים שלך רחבים מידי. גם אליה אתה תחייך.
כי זה יום שכזה.





סיפור שכתבתי ואני תמיד קוראת אותו כשעצוב לי. לא מתאים
לסגנון הרגיל שלי, אבל לפעמים גם לי קשה לזכור שהחיים יפים.