את ראשי כך אניח
על כר אהבתך
בנשימה עצורה, לך
אקשיב בדומייה.
הן את זו ההית שאותי אל חיכך אספת,
את מחוגי הזמן שעל ליבי עצרת.
ושפתיים חמימות, נוגעות או לא נוגעות,
וניצוץ של תשוקה, הפך ללהבה.
והאש בערה והאש בערה
האש בערה והאש בערה
בערה היא, דעכה
ודעכה ודעכה דעכה ודעכה...
שוב ביננו לא נשאר,
וגם לא חציו של הדבר
במים רבים כך כובתה אהבתנו
וזרמו של נהר כך חצץ
הוא ביננו, שנינו, ליבינו.
קו סמוי, ספט' 1998 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.