|
אישה
בנקודת זמן
קפואה אל פתחו של אביב.
חדריה אפרוריים
משקעי אבק
וילונות נאנחים.
עוד יורד גשם על זרועותיה השלובות
חיקה סגור ומסוגר
אין יוצא ואין בא.
רק ציפור אחת כחולת כנף
מלוה מבטה בתוך שערה השב.
היא על ענף מוריק
והיא,
כלואה בתוך נפשה
נותנת לרוח להלבין בשרה. |
|
|
"כיצד לבשר
לפציינטים
בעדינות רבה ככל
האפשר שיש להם
סרטן" זה לא שם
ארוך מדי לספר?
ד"ר אפרוח ורוד
מתלבט בינו לבין
עצמו כיצד לקרוא
לספרו החדש,
ומגיע למסקנה
שלמרות הכל
מדובר בשם קליט
ועוצמתי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.