|
אישה
בנקודת זמן
קפואה אל פתחו של אביב.
חדריה אפרוריים
משקעי אבק
וילונות נאנחים.
עוד יורד גשם על זרועותיה השלובות
חיקה סגור ומסוגר
אין יוצא ואין בא.
רק ציפור אחת כחולת כנף
מלוה מבטה בתוך שערה השב.
היא על ענף מוריק
והיא,
כלואה בתוך נפשה
נותנת לרוח להלבין בשרה. |
|
|
"תחזיק את הראש
ישר, כן, תפתח
את הפה, אל תבהל
מזה! נו כבר,
תפתח את הפה,
יופי, כן, עכשיו
- אל תבהל
מהטעם, ועכשיו
תבלע..."
אבא של זאטוטה
פסיכודלית
בנסיון לדחוף
לפה של אחיה
סירופ נגד
שיעול. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.