עדי מולדן / גבהים |
אך גובה מלותיי רם
לעורן רושפות רוחות עוז
וקול רעמים נוטף למראן
הן צועדות לצדי
ואני אוחזת בהן עד כדי כאב
כמו שבעבר אחזתי באמי
כשחצינו כביש סואן
הכל היה עוצר וקד קידה
ואני הייתי משתחלת בין הקידות
נמוכה בין גבוהים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|