|
הם הלכו בין גנים וחורשות
דבוקים זה לזו כשפתותיהם לוהטות.
פתאום הוא הצמידה אל הקיר
אך היא את עצמה לא רצתה להפקיר.
ביאוש ובסלידה היא חילצה את גופה
אך האיש הנתעב קרע צעיפה,
פרם במהרה כפתורי חולצתה.
אש מוזרה בעיניו אז ניצתה.
מבעד לחולצתה כגלים
השתפכו זוג שדיה העגולים והבשלים.
המשיך האיש, שיסע וקרע
ורק כסות יחידה אז נותרה לגופה.
היה זה מעוז צורה האחרון-
זוג תחתונים אשר קיבלה כדורון.
האיש אז ניסה לקרוע, אך לשווא
ושוב ניסה אך הדבר לא ניתק.
היו אלה תחתוני "אקרילן"!!!
אישה! ברצותך לטייל בחורשה ובגן
לבשי תמיד תחתוני "אקרילן"!
הבנת?
1975 © |
|
|
מתוך קריאה
עמוקה ודייקנית
של הסלוגנים
בבמה, הגעתי
למסקנה שעד היום
לא פירסמתי משהו
שהיה גם מנוסח
יפה וגם התוכן
שלו היה עמוק
ופילוסופי, אז
בגילוי מרשים
אני מביאה
בפניכם את משפט
החכמה שצץ לי
בראשי לפני זמן
מה ומלווה אותי
עד היום,
והחלטתי לחלוק
אותו עמכם: "טוב
למות בעד
בימתנו"....
טושטוש לפחות
מנסה... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.