אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה.
כסנה הבוער ואינו אוכל.
אך אין עוד משה ואין עוד מלאך,
ואין עוד קול אלוהים הקורא,
ואין עוד של נעליך מעל רגליך,
ואדמת קודש גם אין.

מאז בוערת האש כתמיד, אך בסתר,
מקננת בלב האיש האחד,
לא תכבה לא תכלה.
אין לה מקום ואין לה שיעור,
לא עשן לה ולא אפר מתאבך.

רק עת כבה האש, וכלה,
עת הסנה הבוער אוכל,
עת עשנה מיתמר ואפרה מתאבך,
אז נגלה מקומה ונראה שיעורה,
רק עת נדם הלב בו קיננה.

אז אוחז איש איש ראשו בידיו
ואז הוא יודע, כאן המקום, זה הלב,
כאן בערה אש התמיד,
לא כבתה לא כלתה,
היה לה מקום והיה לה שיעור,
היה לה עשן ואפרה התאבך,
והיה מלאך והיה קול אלוה,
והיתה אדמת קודש.

אתמול נדם הלב שהיה למזבח,
ושוב נעלמה אש התמיד,
ושוב אין לה מקום ואין לה שעור
ושוב לא עשן לה לא אפר,
ושוב אין מלאך ואין קול,
ואדמת קודש שוב אין.

מתי יבוא יום אחרון,
מתי שוב הסנה יראה,
ומתי שוב מלאך ואלוה
יצוו שלו נעליכם,
ונעמוד יחפים על אדמת קודש,
לאור אש תמיד, לא תכבה.