יום ולילה של אהבה,
שקשה להשביעה בייחומה,
הגיעו אל קצם
וניצבים האוהבים ליד רכבם
ולא ידעו נפשם מצער
כי הפרידה עומדת בשער.
עוד ליטוף, עוד נשיקה,
עוד מבט עם תוגת הפרידה
וברגליים כבדות וממאנות
כל אחד פונה אל רכבו בגפו,
עוד נפנוף יד לשלום,
עוד פיזור נשיקה מבעד לחלון...
בלי מלים, בכוח התחושות,
מדממים מנוע ודלתות הרכב נפתחות,
שני אוהבים
שוב, זה על זו, נזרקים-
להיפרד בלבבם ממאנים
אפילו אם מדובר בימים בודדים.
חוזרים אל הצימר שרק עזבו,
פושטים הבגדים שרק לבשו
ופוצחים במחול התאווה כמו זה שרק סיימו
כאילו כבר זמן רב לא התראו.
©28/01/03 |
