א. פרח / הירהור שגרתי |
ושוב אני תוהה
מה אנחנו עושים כאן בעצם
בוהים מול המסך- הקר, המרצד
השיגרה הזו שוחקת עד עצם
מכה בקירות הלב
ללא רחם
כל הקולות הרועמים משתיקותיה
מרעידים את היקום
יומם וליל
בוילונות המכסים חלונותיה
נוגע ההד
וחוזר
ושוב אני תוהה ומהרהרת:
הרי יש לנו עתיד משותף
אך לא יודעת אם לפני חומר נפץ
שסכנתו רק תלך
ותגבר...
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|