הילתך עברה ביעף יום
בבוא דמדומי שמש
נח גופך
על מיטת חולי
הזמן
והחמה
אדומה נוסכת
אורה פעימתה  
גלים אדומים
מנפצים בתוכי דם
מעגלים אחרונים
של גלים

נוקדת על הרגעים
מפזרת גוונים
דובדבנים
בדמדומים
נועצת בקצפת
הנוזלת
וחולף עוד יום

בן ברית אלך
לאור ירח מלא
הפולח באופל
חברתי אליו
שעה בה יצאתי לאור יום
והוא סב ברקיע
ואני על פני האדמה

מוקיע  נוזף ומרגיע
ומתקבע ומתמקד
בתוך זה הזמן
רק החום יוקד
באין צבע וגוון
והשעה בה הלבנה
מפנה אורה לחמה
אלך לישון
ולא תחזה נפשי
בשחר קומך
ביומך
ועיניך - מצועפות  
או ליאות
מליראות
כי כפות רגלי בחולות

והדברים פשוטים
ופעוטים
עוד נותרים
כמו כאב
ויללת זאב

איש הולך בנפשו - לאור לבנה
וגופו  לאור חמה
כך נבדלה
תרדמתם
כחושה ודלה
בהתבדלותם
במות חברותם

ונותר זה
הזמן הנקרע
על קורותיו
כאבני רחיים
בין השניים
סובב לכת
נוטל זכרונותיהם
מפורר עד דק
ומשליך אבק
לאור הולכם
ללא דין
ומאבק