הימונה ציוחה: "הימונה הנני, אתן נפשי,
ואל אכבל בצרור מתכות,
לא לזאת פיללתי ביום הכלולות".
מוכת הטרגדיה לא שעתה לחמלה.
תקפוה אבירי-טירות בשבטי-מתכת עזוזים
אחת היתה היא - ואין לה שנייה
וזיבת דם שמלת כלולותיה מלאה.
משכן חסד טימאה בת מלכות.
ארוסה ספד במשכן הסולחים: "הימונה
הינה, נתנה נפשה לכלות,
ובכבליה - כבלתני. כותנתה הזבה גופא:
שא שאול ואל חמדתך יישאך".
הטרגדיה אחזה בבן אצילות.
פילחו בו עוקצי-אשפות נוטרי-הצריחים
אחד היה הוא - ואין לו שני
וזיבת דם גלימת בריתו מלאה.
נשאום קידושי שאול
ושכול - קידושיהם נשאו. |
