הייתי מצעים פרושים
ליד קירות בכל צבעי הקשת
וצעצועי מונחים
כשלל מלחמה לפני הקיסר שהייתי

דרך חדר שזרעו צבאותי הרס בו
עירבוביה רוחנית של כתבי אנשים
שאף אחד מהם כבר לא אהיה
מתמזגת עם מעיל גשמי שחור

למיטת עץ כבדה, שידה חומה בשני צדדיה
סימן הכר ליציבות שנמצאת
בינות כרים שנזרקו כלאחר יד
כמו היו שם תמיד

ומיטת מותי, כשאהיה שרוע
בין אחיות בחדר הלבן
תייצגני שוב נאמנה
כמו הזקן החלש והנאנח שאני

אך במיטה אחת סתורה
כמו פילגש היא תמתין לי השירה
וכשאחלוף היא תישאר
כמו מצבת לאדם שרק יכולתי להיות

חיי היו לי כחדר מיטות