וזה משאיר כתם
זה תמיד לוקח
יותר ממה שזה נותן
אפשר לחתוך הכול בסכין
ואז לנקות את הדם
עלבון קטן
לוקח אותי לטיול
וחותך ברחמים הקרים
משאיר אותי
מדמם מול נייר לבן
מסכים מהבהבים
איך אהבתי, בלי לשאול שאלות
איך ברגע אחד, הכול נקרע
גם בשמיים שלי
עפות הציפורים רחוק
לא לראות את הטרף
נקרע לגזרים
זה משאיר כתם
שקר קטן
שמתפשט בשתיקה
עד צרחה נטולת שומעים
מי הם האוהבים?
מה משמיטות המילים
בלי לגעת בדברים
על רצפה קרה
מקשיב לעצמי
ממלמל מילים, מחפש פנים
זה תמיד משאיר כתם
ואחריו האצבע לוקחת את הדם
צובעת את הגוף באדום
פתאום המחשבות מתכווצות
ימים נעלמים מהיומן
עכשיו פתאום אני יכול לעוף
גם הציפורים
עפות מכאן מהר
שקר קטן
עלבון
רחמים מדממים, על בין המילים
עד לאן המחשבות יכולות
לקחת אותי?
והיא תישאר כמו זיכרון מתוק
עד שהוא נמס בתוך עצמו
מתרוקן מתוכן
ומי היא היתה?
סיגריות במאפרה, זמן שנקצב מעצמו
אני מושיט ידיים
יש כתם אחד שלא נראה
והוא לוקח אותי איתו למסע
שקרים שנאמרים, מתגלים באמת
כתם קטן, שמתפשט
אני מביט במראה
אולי היא תגלה פנים
אני מבקש להיקרע
להוציא את הרחמים
לא שואל את השאלות, לא עונה בעצמי
הסכין תחתוך, האצבע תנקה את הכתם עם הדם
והציפורים, יעופו מכאן
לא לראות איך הטרף נטרף