הוא שקט
ורואה הכל
מכוניות נוסעות בו
זוגות מתהלכים
מנורות ניאון מאירות
את כל האהובים
ומנגד הרים שחורים מריקים
וכבר נדם רעש מנועי אוטובוסים חורקים
וילדה אחת בחלון של בניין
צופה בו
בתוך החושך
בתוך השקט
ממתינה לחלוף הצבעים
בין אלפי ישנים
סוגרת ופותחת ריסים ארוכים
ממתיקה סוד בן שפתיים אדומות
לחיים בוערות חיים
ועיניים כבויות
רוח מעיפה את שערה אחורנית
והיא עם נשימה עמוקה פנימה
בוהה בו
והוא בוהה בה
שניהם בודדים
בשניהם לא מבחינים
רק הוא בה
והיא בו
עד שיום חדש מאיר
שוטף את הרחוב
והיא
עוד עומדת שם
מביטה בו...