הו על מה בעלטה ליבי ספון?
שאביבים אין מספר ברעה טמון
אוכל בידי בדידות עד בלי ירח
מרנין לדומיה לנחמה צורח

אנא עניי תעצמו לרווחה
תנו לראשי שעת עונג ברוכה
נשאתם מנחתכם כמים גועשים
לא שקטתם תלאוני בייסורים

הו קטורת! עלי על זב חוטמי
נדבה ומרגוע בקשי רוחי
בין שמים לארץ שם אתלתל
ניגף מפנייך לעולם אתגלגל

גופי המק! עליך הכבודה
מוחי הקודח נפשי הקרועה
תתלנ על עצמותיך הכחושות
את נהר מחשבותיי הסתומות

ואתה אלוהים אותך לא בניתי
כול דבריי לכבודך רק הגיתי
ככול שאקרב באורך תטביעני
מטה ארחק ולתופת תובילני