|
אשכב כזר נוכרי במיטתך
ארעד עת ליטפת חזי הריק
בלי שימחה אתן ידי
לך למשענת חמדתי
כבד ראשי אניח על הכר
את פחדיי העולים זה מכבר
אשמוט אסיר אחביאם היטב
אשבור מנוחה נחמה ללב
ויתעמר בי ליל כושל
מרירותך על לכתי כצל
ומה אבקש רק אשכולותייך
שבעתי די מסוגותייך
והקור הדאיב התקווה
מצינתה כבר בחושך אבדה
נושקת על שאריתה הגוססת
"איכה ארחיקו מעליי?", זוממת. |
|
|
לא שניצלים!
שנאוצרים!
ולא על הגב!
על האוזן!
ד"ר מישה רוזנר,
מתגונן ומסבך את
עצמו עוד יותר
כשהוא ניצב ערום
מול זאת שאהבה
את התל אביבי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.