|
לליאור
רכנתי לעברך בעת שישבנו על ספסל
העץ הדהוי בסמוך לספריה העירונית
רוח מערבית חודרת בין כפתורי חולצה משובצת
אחזת בעורפי, כשקרבת הבל פיך
מבט חום אפף לשון מערסלת שהשתלחה
לה, ולפתע הרגשתי בו בטעם
המתכתי שליווה חילוף נוזלים ראשוני
ילדות נערות כיסופים שנמוגו
בנשיקה ראשונה
כרתת בי ברית דמים.
כתם הדם ההוא
שזלג מהשפה החשופה
אל דש חולצת השבת שלי
עודנו תלוי על שריד
מראה שבורה.
|
|
|
מי היה מאמין
שאני, יעקב פופק
הקטן
מבית שמש, אגע
למעמד
שאנשים שבקיאים
ב 12
שפות יגידו עלי
דברים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.