מלותייך לי את מביאה
כבר שנה תמימה,
כמו שמש, כמו גשמי ברכה
אל חדרי לבי את באה.
הרהורי לבך חושפת ומגישה
ואני אוספם כפרחי עונה
אל ערוגתי אשר מאז יבשה.
מושיט ידי לקבל פרחייך,
מלמד עיניי לשמור על צבעייך
ויודע כי כל פרח קט שכאן יפרח
יכה בנשמתי את שורשיו.
22/11/03 © |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.