כבר לא רואים אותה יותר
בקצה האופק
נעלמה כמו לא הייתה שם
מעולם
לא זורחת באור יום
לא מנצנצת עוד באופל
כמו אבק הנשאף אל האף
היו ימים בהם ריקדה
בזוהר שמלותיה
באצטדיון ענק הומה קהל
היו לילות בהם עזבה
את כל חלומותיה
ונאחזה באור ירח מעורטל
כבר לא שומעים אותה
יותר צוחקת
כבר לא שומעים אותה יותר בוכה
ולא יודעים
האם כותבת או מוחקת
שרידי שירה, סיפור, או אגדה
הלכה ובאה
כמו הרוח הנושבת
בקיץ, בחורף, בסתיו ובאביב
הלכה ובאה
כמו רכבת מאספת
מאות שירים עוד ממתינים לה ברציף
כבר לא רואים אותה יותר בקצה האופק
כבר לא רוקדת
על במות העיר
לא זורחת באור יום
לא מנצנצת עוד באופל
הנשאפה היא אל חדק הפיל? |
