סתם משהו לאחר רגע של עצבים בחיים.

היא כלי הנשק של הזונות,
מסוגלת לכל גבר בריא לגרום לחלות.
יכולה לעורר אצלנו יצרים,
שאנחנו באמת מנסים להרדים.
אני מצליח להביו המון היום,
אבל לא את הכל אני מבין.
נשאר דבר מה ללמוד על העולם,
שכנראה כבר לא אצליח ללמוד.
אבל מה, אין לי את להאשים.
אין לי למי כבר לספר ולשתף.
רק אני ועצמי נשארנו בבועה.
איזה מוזר זה, כולם פתאום אינם,
הבועה הזו כבר מתחילה ללחוץ.
אני לא יודע איך אצליח לנפץ אותה.
כשהקנאה מתחילה לפעמים לצוץ,
לראשי עולה הדם כל פעם מחדש.
גורמת למעשים שאני לא מתכוון לחשוב,
וכלום מסתכלים עלי - בחור צעיר,
מה איתך? מה קרה?
סוף העולם בא?
לו רק יכולתי להסביר להם שכן,
זהו בשבילי סוף. לא יודע
אם סוף העולם או סתם סוף,
אבל זו רק תחילתה של דרך,
שגם בטח תיגמר כמו ההיא,
האישה הקודמת. גם אותו סיפור היה -
היא התחילה לשחק לי על הקנאה,
ואני הגבתי כמו פרא אדם.
היא הוציא צדדים ממני רעים,
שלא חלמתי עליהם אפילו.
אז מה נותר רק לבקש?
להפסיק לקנא?
אז אני לא אוהב יותר,
בגלל זה...