זוית הצילום שלי השתנתה
המומנטום הזה מושלם
בשביל להנציח אותך.
כאילו כרתנו ברית בנינו
כאילו החלטנו מבלי לדבר
שכך נהיה.
אבל אנחנו איננו.
מנציחה את הכלום הזה
מנציחה את האכזבה הזאת
מנציחה את הרוע הלא מובן הזה
ואת עיני הנחש שלך.
המומנטום הזה מושלם.
אחרי שאסיים
אתן לך לעיין בזה
אולי אם תסתכל מזוית אחרת
תבין את הדברים המעוותים
ותסדר אותם
או שתהרוס עוד יותר.
המומנטום הזה מושלם.
אתמול בכיתי כמו ילדה קטנה
שלא קיבלה את מה שרצתה.
וההוא, הוא הכיר אותי לעומק (...)
הוא גם נכנס עמוק
רק מזל שלא עד הסוף
קיבלתי קצת שכל בדקה התשעים.
הוא עוד לא גמר,
בטח השלים את המשימה לבד אחר כך...
איייף... יד ימין שלו...
דווקא אותו הנצחתי יותר מידי.
המומנטום הזה מושלם.
עם החסרונות של אבא כבר השלמתי
אבל עם שלכם עדיין לא
זה קשה להבין שאין לי את מה שאני רוצה
והכי קשה להבין שאין לי את זה
אך ורק בגללי.
לא חשבתי שאנשים חושבים שאני מתוסבכת
חשבתי שזה רק אני...
לא רוצה להגיע לפיתרון
כי אז אני אבין את עצמי ולא יהיה לי תירוץ
לבכות.
המומנטום הזה מושלם.
ולרדת ירדתי
ועליתי
וירדתי
וראיתי
והמכנסיים כבר מזמן ירדו
וככה גם החולצה
החזייה
התחתונים...
רק המסכה נשארה...
הנצחתי. אידיוט... בכלל לא היית כזה טוב...
ולהבין לא הבנתי
רק אחרי חצי שנה נפל איזה אסימון
של מה קרה
ומה היה
ומה עשיתי
ואת מי נישקתי.
המומנטום הזה מושלם.

בשביל להנציח
                      ולשכוח.
                                  ולרדת...

לחיות בשקר כל כך אמיתי