התחש גר במאורה קטנה, קרירה ואפלה - מקום מושלם לאכסון שקיות
ביסלי, מתחת לעץ אשוח קטן שהחליט לעזוב את הבית.
התחש אהב מאוד את העץ שלו, אבל העץ, שהיה אנטיפת, לא אהב את
התחש. הוא הסתכל עליו מלמעלה, זאת אומרת - כשהוא בכלל הסתכל
עליו, ואפילו לא אמר כלום. רק הביט עליו במבט מזלזל.
אבל לתחש זה לא הפריע. הוא אהב מאוד את העץ, ואפילו רצה להתחתן
איתו, אבל ההורים שלו התנגדו. הם אמרו לו שזה לא ילך, כי העץ
ממילא לא אוהב לאכול קצפת, ובכלל, יתושים בלי כנפיים לעולם לא
שוחים נגד הזרם.
אבל גם זה לא הפריע לתחש.
בכלל, הוא היה חרש ולא שמע את מה שההורים שלו אמרו לו. בגלל זה
הוא גם לא ידע שהעץ לא מדבר איתו.
כל בוקר, כשהתחש התעורר, הוא ברך את העץ לשלום, ורץ ישר
לעבודה.
הוא עבד במפעל הצעצועים שהיה ליד הבית שלו, ויצר שם בובות בד
מדהימות בצבעים מרהיבים.
מה שהתחש לא ידע הוא שאת המפעל מנהלים טרוריסטים מאל-קעידה,
שרק חיפשו דרך איך לנצל את העובד התמים שלהם למטרותיהם
הזדוניות.

ואז, יום אחד, הייתה רעידת אדמה, והתחש מת.