מכתב מגירה שנכתב למישהי שבגדה וזרקה.

יושב עם עצמי ומנסה לחשוב.
מה כבר עשיתי שגרם לך לקום ולעזוב?
הרי כל מה שרציתי ועשיתי זה כדי שיהיה לך טוב.
ניסיתי להסביר לך במילים את מה שאני מרגיש עמוק בפנים.
אבל לך, מסתבר, לא אכפת מזה יותר, כי כבר מצאת לך חבר אחר.
את המשכת עם החיים, והשארת אותי לבד לאסוף את השברים.
איך אני אמור, אחרי תקופה כל כך ארוכה, להמשיך בלעדייך את
החיים?
תביני, התרגלתי אליך, למגע ידייך, לנשיקותיך.
אני יודע שאנשים יגידו שלא צריך לבכות על חלב שנשפך, אבל אף
אחד מהם לא יבין כמה שאני אהבתי אותך.
אהבתי כל כך שהייתי רק שלך.
שמרתי לך אמונים, כשאת הלכת ויצאת עם אחרים.
עכשיו אני מנסה להמשיך את החיים, אבל קשה לי להתמודד עם הכאב
שבפנים.
מה לעזאזל אני אמור לעשות עכשיו, כשאני לבד ואתם יחדיו?