שם הרחק על הירח
חי חתול כתום קטן
על קטיפה שחורה פוסע
מטייל בין הענן

את השקט הוא מצא כבר
בין כנפי העננים
יש לו זמן לדוג בלילה
את רזי ההרהורים

הוא זורק פיתיון נוצץ
בעדנה אל העולם
יש לו זמן להתלוצץ
עם הכוכבים כולם

ומביט הוא בעולם
בעיניים נוצצות
ומושך אליו לאט
חוט ארוך של מחשבות

מעלה אל הירח
הרהורים של בני אנוש
ומושך בכל הכח
חוט עם התחלה בלי סוף

לבסוף הוא מתעייף
וזורק את כל החוט
כי יודע בהחלט
מה עושה הסקרנות

אך לפתע
מסתבך זה החוט בציפורניו
הוא נופל מן החלל
וצונח על החול

המציאות-שונה נראית
אך קורצת לעיניו
נעמד על שתי רגליו
וסוטר שוב לעצמו

מקפץ אל החלון
וביללות צווח:
תני כבר משהו לאכול
הנפלת מהירח?

אז נתתי לו בשקט
את הלב של המרק
הוא ליקק ושוב ליקק
ולחש:
תודה עב"מ!