אני מרגישה רע, כן.
אני מרגישה בודדה, כן.
אני מרגישה ומרגישה.
אלפי תחושות עוברות לי בגוף דרך האצבעות ישר אל המקלדת,
אבל בסופו של דבר יהיה בסדר, כן, יהיה בסדר.
מנסה להעסיק את עצמי, ומצד שני רוצה לנוח ולהרגיש שלווה, שוב
להתחבר לעצמי, ודי, לא צריך תמיד גבר.
וזה בסדר להיות לבד ולהנות מהלבד שלי, ולצאת לא רק למענם, וגם
סתם, לנקות קצת את הראש מהבעיות...
ואני רואה את התסריט בראשי, לילות של בארים עם עשן סיגריות
שחורות אופף אותי, ואני מנענעת את ראשי לצלילי המוסיקה ומחייכת
חיוך, חציו כאוב וחציו אירוני.
שאלות נוקבות.
הזהו תסריט חיי? האם הסיום כולל גאולה המופיעה עם שמלת אהבה
וכובע של תשוקה? או שמא, אהיה הראשונה שתסיים סרט הוליוודי
כושל עם כתוביות של "והיא חיה מאז לבד, עצמאית, יוצרת ומסופקת
ולתהליך חייה נכנסו ויצאו גברים והם לא היוו את תמצית קיומה.
הסוף".