אני מתעורר בוקר והולך לחדר-אוכל,אוכל עם אנשים שאני שונא.
אחרי זה אני הולך לעבודה, עובד עם אנשים שאני שונא. כשאני
מסתובב כל מה שאני רואה זה אנשים שאני שונא. אז לקחתי מזוודה,
מילאתי אותה בבגדים וטסתי לתאילאנד. לא הודעתי  לאף אחד, ורק
לקחתי איתי את הכלב שלי, בוז'ה, שאותו אני בכלל לא שונא. ואז
בתאילנד ראיתי כל מיני אנשים שלא הכרתי, וגם אחרי שהכרתי אותם
לא שנאתי אותם, בכלל לא.וגם פגשתי בחורה. זו הייתה חתיכת
בחורה. ואם יש דבר אחד שהבחורה הזאת ידעה לעשות, זה להזדיין.
איך שהיא הייתה מזדיינת......ממש לא יאומן. היינו מזדיינים
שעות על גבי שעות , והיא הייתה צועקת כל מיני מילים בטאית,והיא
הייתה נושכת אותי, והיא הייתה עושה כל מיני דברים שלא האמנתי
שבכלל אפשר לעשות.היה לנו סדר יום פשוט ומענג. הייתי חוזר
מהעבודה(עם אנשים שלא שנאתי)בסביבות 12, ואז היינו מזדיינים עד
אבדן כוחות טוטאלי. אחרי שנחנו קצת ממשחקי המיטה שלנו, נהגנו
ללכת לחוף, לאכול פפאיה ולראות איך השמש שוקעת. זה היה פשוט
סדר יום חלומי. וזה לא שלא דיברנו.דיברנו הרבה. היא לימדה אותי
איך לדבר בשפה שלה ואיך  לטגן חגבים, ואני לימדתי אותה איך
להקפיץ כדורגל ואיך להכין פאנקייקס. הייתה לנו אהבה פשוטה
ושלוה, בדיוק מה שרציתי. וזה לא שהיא לא הייתה מזדיינת עם
אנשים אחרים. ידעתי שהיא הייתה עם אחרים, הייתי טועם את הטעם
הזר שלהם בין 12 ל4, אבל לא היה איכפת לי, כי ידעתי שהיא אהבה
לגוון כל הזמן, אבל היא תמיד הייתה חוזרת אליי,ואני ידעתי
שאולי הגוף שלה לא היה שייך רק לי, אבל הלב שלה כן, וזה הספיק
לי, ואף אחד לא קרא לה שרמוטה, ולי לא קראו פראייר, ולא עשו לי
קרניים מאחורי הגב. והרגשתי שלא הייתי צריך שום דבר אחר
בחיים.
ואז שמעתי צלצול מעצבן.השעון המעורר העיר אותי. נעלתי את נעלי
העבודה שלי ולבשתי טרנינג קרוע והלכתי לעבוד עם אנשים שאני
שונא.