בשימוש רגיל בסם, הכל נותר אותו הדבר
אך כשזה מגיע למנת יתר, נוחתת עלי הכבדות
ואני חייבת להפסיק, לנוח, להיגמל, להתרחק מזה
להחלים.
אך לאחר ההתרחקות הזמנית, אני חייבת לחזור להשתמש בו
לעולם לא אוכל להיגמל לגמרי, זה כבר טבוע בתוכי,
זה הכה בי שורשים שלא ניתן לעקור
עמוק.
אם להיגמל עד הסוף, אז רק בבת אחת
בפיצוץ עצום, שיותיר אותי פצועה
וגם את הצד השני הוא ישאיר פגוע
את הסם.
יותר קל להיגמל חלקית מהסם מאשר לחזור להשתמש בו
אחרי מנת היתר אני חייבת להפסיק לזמן מה
אבל לעולם לא להפסיק לנצח
זה חי איתי.
זו התמכרות שאני לא יכולה לנצח, לא יכולה להיגמל ממנה
אם זה יגמר, זה יקרה לבד
בצורה טבעית, בתקווה שזה לא יהרוג אותי קודם
זה כבר שואב ממני את כל הכוחות
סם מקולקל. |
